עוד פעם טוסט?!?

עוד פעם טוסט?!?

טוסט, שניצל, פסטה לבנה (בלי רוטב), פיתה עם שוקולד… גם אצלכם אלו הארוחות "המורכבות" שהילדים שלכם מוכנים לאכול? לפעמים אני נפעמת איך ניתן להתקיים ככה? איך אפשר לאכול כל יום, כל יום אותו הדבר. לא נמאס לך מטוסט כל ערב? בוא ננסה משהו אחר, והראש שלי מתחיל לעבוד עם תקווה קטנה בלב שאולי הפעם אולייי אני אצליח עם חביתה או רחמנה יצלן פסטה ע-ם רוטב. אבל לא. סרבן האוכל הקטן שלי מתעקש גם הערב על טוסט!

הגיוון בטעמים ובמאכלים כל כך חשוב בגילאים הקטנים, כי זה משליך על העדפת הטעמים שלהם לאורך כל הילדות והבגרות.  ולכן אני כל הזמן מנסה להציע טעמים חדשים- אני אומרת לו לנסות, אם לא טעים שלא יאכל, אם טעים- איזה כיף- הרווחנו טעם חדש!

מה שכן הצליח לי לא פעם, הוא לשנות את "דרך השיווק" שלי באוכל… לא עוד לחם מטוגן אלא טוסט מתוק! לא ניוקי ברוטב אלא "ניוקי תינוקי" (ניוקי כדוריים קטנים כאלה).

גם כשלקחתי מאכל מוכר ושיניתי לו את הצורה, משום מה זה גם עבד, פשטידה בצורת כדור על מקל הרבה יותר מפתה מסתם פשטידה על צלחת– תודו :).

ברשתות השיווק קיימים גם מה שמכנים בשפה הקולינרית- "אוכל אצבעות" ומה שהכי כיף לילדים פשוט לאכול בידיים. כשהגדול שלי (6.5) סרבן כזה, הבטחתי לעצמי לא לעשות את אותה הטעות עם הקטן (שנה וחצי), וקניתי לו אצבעות פלאפל. הגדול כן, ניחשתם נכון שוב ביקש טוסט! הגשתי לו את הטוסט וישבתי ליד הקטן והגשתי לו את אצבעות הפלאפל. זה בדיוק הגיל שאני כבר לא יכולה להאכיל אותו כי הוא רוצה הכל לבד! וחיכיתי…. מסתבר שזו הייתה הצלחה מסחררת! והוא אכל הכל בהנאה מרובה. ולהפתעתי הגדול שלי, דווקא כשלא לחצתי הסתקרן בעצמו מהמקלונים החדשים וביקש לטעום גם ולאחר שטעם, שאל אם מחר לבית הספר, אני יוכל להכין לו גם כזה? בלי להתרגש יותר מידי (שלא בטעות ישנה את דעתו) עניתי, כן בטח מתוק שלי.

אז היום בנוסף לארוחת ה-10 הקבועה שלו, צרפתי לו  גם את מקלוני הפלאפל שהמצאנו להם כינוי מדליק "מקלוני הכוח" 🙂

המסקנה- לא להתייאש! גם אם הם אומרים שהם לא אוהבים טעם מסוים, נסו אחרי תקופה להציע אותו שוב, נסו "לשווק" אותו אחרת, שנו את הצורה שלו, את השם שלו. ואט אט הם יפתחו לטעמים חדשים. ואולי, אולי, אפילו גם לירקות :).

לבקשתכם הוספנו גם שובר הטבה ייחודי שקיבלנו מזוגלובק. הדפיסו את השובר וגשו איתו לרשתות השיווק:

להגדלת השובר לחצו כאן